מזג אוויר לפעמים מתעתע-שרשור לשבת
-
עשינו את טירת הלברון בגשם די רציני כולל ברד כשבחוץ 5 מעלות כולל כל ההפתעות שהיו. קיבלנו את המים מכל הכיוונים….. היתה חוויה רטובה
-
וואה… נוספו “כמה” מנעולים מאז שהיינו שם…. תודה סיגל. -
מדהים ! גם אצלינו- אם הבחירה היא ללכת בטרק ב-35 מעלות או בגשם שוטף. האפשרות האחרונה גוברת !אל תדאגי, הגשם גם יגיע לכאן, כל מה שנותר זה לחכות 3-4 חודשים
-
-
אפרופו דריזלינג---
הדרכתי פעם טיול שלאורך כל הטיול ירד טפטופון אירופאי לסירוגין.
המשפחות באוטובוס סירבו בתוקף לרדת ממנו- בכל מיני מקומות “מה כבר יש לראות בבריסל, ברוז...” העדיפו לחכות ולעיתים
שעות ארוכות בתוך האוטובוס.
אני כל הזמן מדרבנת לרדת מהאוטובוס (לאוורר אותו קצת) ובאמת זה כלום, אפילו מתחת לרמה של לפתוח מטריה.
מסבירה להם שזה לא “גשם” וככה זה באירופה גם בקיץ
והם בשלהם.
הגענו לפריז (אתם יודעים,טיול משפחות הולנד-בלגיה-צרפת במכה אחת,הסוג ה”חביב” עליי)— ובפריז השמש מאירה וזוהרת.
למחרת בתוכנית דיסני פריז--- ואיזה מבול!!!
אבל תוכנית צריך לקיים לפי האופרטור-- ואכן נרטבתי ברגעים המעטים שהייתי בין מקומות מקורים--עד שלב התחתונים דרך כל השכבות.
-
נו? ומה אותם משפחות סרבניות עשו בדיסני פריז? נשארו במלון??לא יודע, אם יוצאים לטיול מטיילים וזהו, מה יהיה , יהיה…. אפשר מידי פעם לעצור ולהתחבא במקומות מקורים אם באמת מדובר על מבול אבל באופן כללי, זה נשמע בזבוז זמן לשבת שעות באוטובוס…. אחרת, בשביל מה הגעתם?
-
דוקא הקור והטפטופ עושים את אירופה מיוחדת. אני מתכוון לעןנת מעבר כמו אוקטובר שבחוץ לא יותר מ 10 מעלות ביום ומטפטף . הטיול מקבל משמעות אחרת. כאשר לוקחים אויר לריאות ונושמים אויר קר ונקי.
יוצאים בבוקר מהמלון ונכנסים לרכב המחומם ומתחילים יום חדש זה שיא חדש כל יום.
הטפטוף אינו מפריע לטיול כל עוד אינך מתכוון לעלות לתצפית . תמיד שווה להכין ליום שכזה מרחצאות חמים. זה חוויה נהדרת של כמה שעות. בחוץ קר ואתה רוחץ בחוץ במיים חמים.
-
לא.
לביש מזלם הבוקר התחיל נהדר
המדריכה אמרה (אני) “תמיד להביא עליון ומטריה, בוודאי שיוצאים ליום ארוך”
אבל...עם ישראל חכם יותר, ויש שמש….(טוב שיש שכמיות לקנות, שלא עזרו במבול הנוראי)
וכן--הם בילו במתקנים השונים, נרטבו לגמרי---- והבינו מה ההבדל בין גשם לסתם זרזוף.
גם אני מטיילת כמעט בכל מצב.
לא אלך במבול שוטף-ואשנה תוכניות, כי זה לא נעים לי אפילו שאני מנסה.
אבל אני אלך בין הטיפות של המבול כשהוא יתפוגג קצת.
מה לא?-מסלולי טבע חלקלקים, נקודות תצפית שלא רואים כלום, מסלולי בוץ--זה לא.
-
מזג אוויר מתעתע, ועוד איך, חווינו בשוודיה.
השנה היא 2014, אנחנו בדרכנו חזרה ברכב מדרום שוודיה לדנמרק, טיילנו באזור סקונה, למי שמכיר, אזור נפלא. החודש הוא ספטמבר, מזג האוויר מושלם, ללא טיפת גשם, ואנחנו יורדים דרומה בכביש המוביל למאלמה, ומשם לגשר אורסונד והלאה לדנמרק.
כאשר נכנסנו לפרברים של מאלמה ראינו שהכול רטוב, אבל לא ייחסנו לזה חשיבות רבה והמשכנו דרומה.
בשלב מסוים החלו חסימות כבישים, שלא הבנו מה מקורן, והתחלנו לראות את התמונות הבאות:
ירדנו מהרכב, ועמדנו יחד עם עוד אנשים על הגשר, כולם נותנים עצות – בערבית בעיקר – חלקם צועקים, מבוהלים, בקיצור – בלגן רציני.
התחלנו להבין שמשהו כאן לא בסדר, עוד לא היה ברור מה. עצרנו ליד שוטר שוודי שהסביר לנו שהיה כמות לא נורמלית של גשם באזור מאלמה ב 24 שעות אחרונות, ובגלל המבנה הטופוגרפי של העיר חלקים אחדים שלה מוצפים, והמים ממשיכים לעלות.
כאן כבר התחלנו לדאוג, ובחשש קל שאלנו אם גשר אורסונד פתוח – לא הייתה לו תשובה ברורה.
התחלנו לנסות לסוע לגשר: דרך אחת חסומה ועוד יציאה ועוד אחת, נוסעים במעגלים ולא מוצאים יציאה אל הגשר. נכנסנו לבית קפה, בתקווה לשאול מישהו מקומי איך אפשר אולי להגיע לגשר, ומצאנו שם שני דנים חביבים ביותר, שהיו בדיוק באותה הבעיה: ניסו לחזור הביתה לקופנהגן.
הם דיברו בטלפון עם חברים מקומיים ואיכשהו התברר שישנה עדיין יציאה אחת, מאחורי אצטדיון הכדורגל, שאינה חסומה.
טסנו למכוניות, הדנים מובילים את משלחת החילוץ, ודהרנו לעבר האיצטדיון. עקפנו אותו ומאחוריו היה כביש קטן ולא מוצף, ברמה של דרך עפר, שהתחבר אל הכביש לאורסונד.
קיווינו שלא תהיה בעיה בכניסה לגשר, ואחרי לא מעט דקות של דפיקות לב מואצות, מצאנו את עצמנו על כביש פנוי לחלוטין, מחזה נדיר ומוזר כשלעצמו (עברתי את הגשר כמה וכמה פעמים, ותמיד יש בו תנועה ערה).
כאשר עמדנו להיכנס לגשר וכבר היה ברור שאין בו חסימה המושיעים הדנים שלנו הוציאו ידיים מן החלון, נפנפנו לנו בשמחה, וסימנו “הלאה”. עברנו את הגשר, והגענו לקופנהגן המוצפת.
הגשר נסגר אחרי שעברנו, לא יודעת לכמה זמן, ואנחנו ביטלנו את המשך הנסיעה להלסינור, כבישי צפון דנמרק היו מוצפים.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, הרגשנו כי שוב הדנים העבירו בשלום יהודים על המים בין דנמרק לשוודיה, אם כי בכיוון ההפוך
-
-
@אסף-16 אמר:
ודאי שאין טעם לעלות לתצפיות בערפל
ממממ אתה מתכוון ככה:
(אני קופאת מקור בפסגת Snowdon עם הנוף המהמם ברקע
)
-
-
התמונה האחת לפני אחרונה מבין אלו שצרפתי קודם (בשרשור הזה), היא של האגם הזה, באותו יום – במהלך הירידה. אחרי שירדתי מתחת לענן. באמת משגע! אני יכולה רק לתאר לעצמי איך זה נראה מהפסגה ביום צלול… תודה על התמונה!
-
עשיתי בשלג גשם ואפילו ברד … כי פשוט לא הייתה ברירה באמצע טרק האוורסט …. לא הייתה אפשרות אחרת … והמכנסיים התייבשו לבד אבל היה קררררר
-
הו סנודוניה… איזה מקום נהדר ו underrated!
יום אחרון ב TMB המקוצר של אשתי ושלי… ישנו בבקתת פלג’ר וקמנו ליום גשום ובעיקר ערפילי. בהחלטה מהירה, הבנו שהליכה רגלית לא תשרת את האינטרסים שלנו והחלטנו לשנות כיוון
מלעשות משהו כזה:
ללעשות משהו כזה: (שאר התמונות שמורות במערכת)
אז, מה דעתכם? בחרנו נכון?
-
-
חחח ברור שלא!
הייתם מגיחים מהענן בסופו של דבר ורואים משהו כזה:
תחזרו!
וברצינות: אין בחירה לא נכונה. מה שהרגיש לכם נכון באותו רגע – הוא בוודאות הדבר הנכון לעשות.
-
לפי התמונה שלך, כנראה שאין סיבה.. “ניאלץ” לחזור
-
וואוו, כן.
מאי 2013, בהר-דר, אתיופיה.
יום שמשי ונעים, קצת מעונן, שהפך לקצת יותר מעונן, אבל בגבול הסביר.
אנחנו עם מכנסים קצרים וסנדלים, נוסעים לטיול קצר במפלי הנילוס (כשעה ורבע נסיעה באוטובוס מקומי מבהרדר)
כשעה בתוך הטיול, התחיל טיפות קטנות וספורדיות לטפטף, המשכנו בשלנו, וחצינו בגשר לצד השני. כעבור 5 דק׳, נפתחו ארובות השמים. במשך יותר משעה ירד מבול.
הקרקע היציבה שעמדנו עליה, התחילה להפוך לבוצית בכל מה שגבוה מעט, והשטח הנמוך יותר הפך לנחלי אכזב חדשים.
נשאר לנו עוד להגיע למקום בו הסירות חוצות את הנילוס על מנת לסיים את הטיול.
נסינו להתקדם מהר ככל יכלתנו, לכיוון מעגן הסירות, בשביל לגלות שמדובר בסירה אחת קטנה (תדמיינו סירת משוטים בפארק הירקון), עם חור, כולה מלאה מים !
ובחור אתיופי בתוכה שמעביר את האנשים, כשיש רוח חזקה
למזלנו, פגשנו קבוצה מקסימה של אתיופים ישראלים, שהסיעו אותנו בטרנזיט שחיכה להם, כ 200 מטר, בריצה מהירה, מהגדה השניה של הנילוס.
חזרה לבהרדר, שם ירדנו, ספוגים עד לשד עצמותינו, והעוברים והשבים מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח.
-
