הדולומיטים בקיץ הבא - איפה הכבישים פחות מפחידים לנהיגה?
-
היי
אני מתכננים טיול משפחתי לדולומיטים בקיץ הבא, אחרי שהקרונה תחלוף מן העולם. שאלה – אני חושש לנהוג בכבישים צרים מעל תהומות. באיזה אזור בדולומיטים הכבישים פחות מפחידים? קנציי או אורטיזי?
תודה למשיבים,
יורם.
-
חייבת להודות שפחדתי בכולם.
מודה גם שאני פחדנית אולי קצת מעבר לנורמה.
אבל חוץ מהקטע של הכבישים הצרים והמפותלים, והתהומות, והפסלונים של ישו ומריה שרואים לצד כל עיקול רענן, המוצבים לזכרם של אלו שלא שרדו את הכביש, צר לי לעדכן שגם הנהגים המקומיים שם די מטורפים ומפחידים כשלעצמם. באחת הנסיעות, דווקא לא בכביש מפותל אבל כביש צר מאוד על שטח מוגבה ללא שוליים, נהגת מטורפת ביצעה עקיפה ודהרה מולנו על הנתיב שלנו עד שכבר ראיתי את חיי עוברים לנגד עיניי. לבעלי שנהג ברכב לא היה לאן לברוח הצידה בשל הגבהת הכביש של כמה מטרים והעדר השוליים, וכל שנותר לעשות היה להאט כמה שאפשר ולהתפלל, וכך עשינו עד שהיא חזרה לנתיב שלה עם השלמת העקיפה ממש צמוד אלינו.
במקום אחר, משאית ענקית הגיחה מולנו בעיקול בלי שנראה היה שהיא מתאמצת במיוחד להשאיר גם לנו מקום על הכביש הצר, אז בעלי עשה רוורס קצר בתוך העיקול ונכנס בגדם עץ קטן שעיקם קלות את הטומבון. למזלנו היה לנו ביטוח עם ביטול השתתפות עצמית כך שהנזק לא עלה לנו אגורה, אבל כל חוויית הנהיגה שם הוציאה מאיתנו את החשק לחזור לטייל שם (למרות שהאיזור מהמם ביופיו, והשלכת שראינו שם באוקטובר הרשימה אותנו אפילו יותר מזו של ניו אינגלנד).
מצטערת שלא אשת בשורות אני.
-
טיילנו פעמיים בדולומיטים בכל פעם שבוע כולל בשני האזורים המוזכרים,לא נתקלתי בשום בעיה.הנהגים באזור לא יותר גרועים ולא פחות זהירים מהנהג הישראלי המצוי.
-
גם אנחנו טיילנו שם ולא הרגשנו שזה כזה נורא. מזכיר את הכבישים בעליה לגולן מחמת גדר.
יש מדי פעם מעבר הרים מפותל במיוחד, שצריך לנסוע לאט, אבל לא זכור לנו כחוויה מפחידה במיוחד.
מרהיבה- כן, לגמרי.
מעבר סלה זה כביש שאסור לפספס
-
אישית- טיילתי כמה פעמים בדולמיטים ---ולא חושבת שהכבישים שם יותר מפחידים מכל כביש הררי אחר.
מכאן----- האם נסעת בכבישים הרריים אחרים בעבר? (פשוט לנקודת יחוס מה נראה לך מפחיד, יותר מפחיד וכו...)
שנית- שני היעדים שווים ביקור כמובן---- אבל להתמקמות גיאוגרפית ללינה בדולמיטים (כמה לילות אתם מתכננים?) אני חושבת שעמק גארדנה יותר נוח גיאוגרפית(אזור אורטיזי).
-
-
נסענו בדלומיטים באזור קאנזיי. הכבישים שם ממש לא היו מפחיתים או צרים. הכבישים מתוחזקים היטב ורחבים מספיק. לא זכור לי שהם עהברו ליד או מעל תהומות. הם כן היו מפותלים ברובם, אבל לא ברמה מפחידה.
וכמו שכתבו כאן, הנהגים האיטלקיים לא שונים בהרבה מהישראלים. -
מוסיפה הבהרה לתגובתי הראשונה.
התשובה לשאלה "מהו כביש מפחיד" היא בהכרח סובייקטיבית.
אובייקטיבית - איטליה איננה מדינת עולם שלישית, ולכן הכבישים שלה טובים ומתוחזקים כמו המדינה המערב-אירופאית שהינה. אני מניחה שהשואל מודע לכך.
סובייקטיבית - ציינתי גם בתגובתי הראשונה שרמת החרדה שלי גבוהה מהממוצע בנושא כבישים הרריים. הנחה נוספת שהנחתי היא, שמי שטורח לשאול שאלה ייעודית על רמת המפחידות של כבישים באיזור מסויים, כנראה שגם רמת החרדה שלו בנושא זה גבוהה מהממוצע.
רמות חרדה אינן בהכרח קורלטיביות ב-100% לרמות סכנה. ברור לי, ואני מניחה שברור גם לשואל, שכבישי צפון איטליה אינם מסוכנים כמו כבישי המוות בפרו או בהודו, למשל.
אבל למי שסובל מחרדה מסויימת בנסיעה בכבישים כאלה, אפילו לא ברמה של פחד משתק אלא סתם של מתח לא נעים שפוגע בהנאה מהטיול, הסוגיה הזאת דורשת התייחסות.
-
ברור לגמרי.
לכן שאלתי את פותח השרשור- באילו כבישים מפחידים/לא מפחידים נסע בעבר--כדי שתהיה נקודת השוואה.
-
זאת בדיוק הנקודה. קצת קשה אולי לומר “הכבישים סביב אורטיזי מפחידים ברמה של 8 בסולם ירידות ים המלח”, אבל גם להגיד “הכבישים מצויינים והכל סבבה” לא ממש יעזור לו. האמת שלדעתי אין טוב ממראה עיניים – אני במקומו הייתי פשוט מסתכלת על תמונות של הכבישים באיזורים הללו (השבח לגוגל), ומחליטה לעצמי.
כשתכננתי את הטיול הראשון שלנו באלפ”צים ב-2016 מצאתי כאן בפורומים מישהי כמוני, ויחד בנינו יופי של מסלול המותאם לאלו שסובלים מכבישים הרריים מדי אבל לא רוצים לפספס אתרים יפים. עבד פיקס. אני זוכרת למשל שקראתי תיאור של גיל בסיפור טיול שלו של כביש צר ותלול מעל אגם אנסי, שגרם לשערותיי לסמור – ישר בדקתי איפה זה ווידאתי שלא נגיע לשם
-
יש דברים שקשה מאוד לראות בתמונה: מצב תחזוקת הכביש (בורות מזדמנים), זוויות ראיה של הנהג, תרבות נהיגה וכו
מכל המקומות שנהגתי בהם באירופה, הכבישים הכי מפחידים שראיתי היו דווקא בצפון יוון...
-
-
אין בעיה למצוא סרטונים, למשל: 'Pordoi to Canazei'.
*כפי ש"יונה וקשת", המליצה לעשות.
*הנהגים האיטלקיים יותר מיומנים מהישראלים, רק מפריעים להם להמשיך בדרכם.
-
לא עמיחי אבל לא רק בצפון יוון נתקלתי בכבישים שלפעמים באיזשהו שלב הפכו לשבילי עיזים, בעיקר באזורים הרריים.
בפלופונז היו כבישים בלתי עבירים, אם בגלל בורות עצומים ולפעמים בגלל שהפכו לשבילי עיזים, למרות שגם במפה (מנייר) גם בגוגל מפות גם ב WAZE וגם ב sygic סומנו ככבישים למכוניות. חלק מהכבישים היו עבירים לג’יפים אמיתיים בלבד (לא סתם 4X4) וחלק רק לאופנועים או טרקטורונים כי היה צריך לעבור גשרים ברוחב קטן ממכונית.
בזגוריה היו כבישים שהזכירו כמה כבישים לא טובים בגליל אבל היו עבירים.
בפיליון היו כבישים תלולים וצרים אבל כולם היו במצב טכני מניח את הדעת.
באזורים שאינם הרריים לא נתקלתי באתגרים יוצאי דופן
זהו הניסיון מ 2-3 ביקורים שלי (תלוי באיזה אזור), מאז יכול להיות שהיו שינויים גם לטובה וגם לרעה.
פותח השרשור שאל על הדולומיטים ולא על יוון אבל מכיוון שבינתיים לא חזר לקרוא תשובות (אולי יחזור, עבר בסך הכל רק יום) הרשתי לעצמי לענות על יוון
-
לפני מספר שנים בטיול משפחתי לצפון יוון בחודש אפריל ירדנו מאיזור מטאורה והיינו בדרכינו לאיזור אבריטניה היפיפה וההררי. בזמנו לא השתמשנו בוויז אלא ב GPS . כתבנו את שם העיירה המרכזית אליה רצינו להגיע והתחלנו בנסיעה בנופים מהממים. אם היינו נעזרים במפה הרי שהיינו נוסעים בדרך ארוכה ועוקפת אך בטוחה יותר. משום מה החלטנו לסמוך על הנווט. כאמור בהתחלה הנסיעה הייתה בעליה מתונה בנופים מדהימים. היינו מבסוטים – ממה חששנו אמרנו לעצמינו. אחלה דרך, אחלה נופים. בהדרגה הכביש נעשה צר יותר, והתחלנו לעלות ולעלות. מזכירה – זה היה באפריל.. הגענו לגבהים מטורפים. התחיל ערפל כבד, גשם. לא ראינו יותר ממטר קדימה וכל הזמן הזה אנחנו לבד על הכביש. אין נפש חיה חוץ מאיתנו
. החשש היה שבGPS אין התראה על אבנים על הכביש או הצפות. נסענו אל הלא נודע והבנו שעשינו טעות גדולה על אף הנופים המופלאים. לא ידענו מה יש מעבר לכל סיבוב. כל פעם שהגענו למשהו שנראה כמו כפרפרון שמחנו כאילו זכינו בפיס.בעלי נהג בריכוז מוחלט ואני פשוט ישבתי קפואה. בזמנים אלה הגוף נכנס למוד אחר.
נוסעים ונוסעים ופתאום כבר עלינו כל כך גבוה שהגענו לאזור מושלג – הרגשנו כמו ביער נרניה. פשוט מהמם. הכל מושלג, עצי אשוח כורעים תחת מעטה שלג. כמובן עצרנו לצלם על אף הסטרס. המשכנו בחשש כבד שמה הכביש מוצף או שיש שלג על הכביש ולא נוכל להמשיך.
לא אלאה יותר – לאחר עוד זמן החלנו לרדת ולבסוף התחברנו לציוויליזציה ולכביש שהוביל אותנו למחוז חפצינו. מסתבר כמובן שבמקום לעקוף את ההרים הגבוהים פשוט חצינו אותם. הגענו לבקתה שלנו רועדים, פשוט רועדים ואמרנו לעצמנו שזה בהחלט היה חוסר אחריות לא להפעיל שיקול דעת. והילדים מאחור? הכל בסדר אם אתם שואלים. נהנו מהשלג
. ממליצה בחום על חבל אבריטניה!!אז ביוון יש הרבה כבישים גבוהים מפחידים ומפותלים – אבריטניה, חבל ארקדיה, זגוריה ועוד. רק להפעיל שיקול דעת ולנהוג בזהירות.
-
-
תודה רבה לך!
-
בשמחה! באמת שכחתי את כבישי פליון… אין על יוון. הייתי הרבה פעמים ועדיין יש עוד הרבה מה לראות ולחוות.
-
כמה קטעי דרך שבלטו לרעה: הכביש לבורזאני, כביש הגישה למעיינות הלורוס, הסימטאות של מצובו (וגם של כפרים הרריים אחרים), הדרך למטאורה מכיוון צפון-מערב, כביש סובב חצי האי קסטוריה ועוד.
בחלק מהמקומות – תחזוקה בעייתית מאוד ובורות בכביש במקומות מפתיעים
בחלק מהמקומות – שיפועים לא הגיוניים (במיוחד במצובו)
בחלק מהמקומות – כביש צר עד כדי שבקושי מתאים למעבר של הרכב שלנו (היינו עם ואן גדול)
בהרבה מהמקומות – נהגים שנוהגים בפראות, עוקפים על קו לבן ובעיקר צופרים לך אם אתה רק מנסה לשמור על המהירות המותרת
-
