טרקים---רבותיי טרקים
-
וואו חתיכת תנ”ך נתת לנו פה…תודה!
מעודד מאד לשמוע שגם אנשים שלא בכושר יכולים!! (ברור לי כמובן שכושר בסיסי צריך...)
-
התרומה שלי לשרשור הזה הוא גם המלצה על הבלוג של ענבר שהיא טיילת מעוררת השראה.
הכתיבה וההתלהבות של ענבר עזרו לבחור את הטרק הארוך הראשון שלי וממש הרגשתי שאני מכיר את המקומות שאני מגיע אליהם בזכותה…...
-
תודה רבה דרור!
אז כמובן שגם לי היה מי ש״הראה את הדרך״ בשביל הראשון שלי!
במקרה שלי זה היה כותב מדריכי טיולים מקצועי בשם Kev Reynolds שכותב עבור הוצאת Cicerone וכתב בין היתר את הספר שלהם על ה TMB (שהיה השביל הארוך הראשון שלי). ועכשיו תורי to pay it forward!
אגב, אני עד היום נעזרת לעיתים קרובות בספרים שלהם שבעיני הם מצוינים.
-
דרך אגב בלקסיקון שלי טרק לא חייב להיות של כמה ימים, גם טרק יומי ארוך הוא עדיין טרק. הייתי במסלולים של כמה ימים שכל יום היה יחסית קל והייתי בטיולי יום- שכללו הליכה מאומצת והיו הרבה יותר קשים. מבחינתי הערך המוסף הוא ההליכה ברגל והגעה למקומות שפחות אנשים מגיעים ושמסתתרים נופים מרהיבים, והטבע מרשה לעצמו קצת יותר להתפרע, ואתה יותר מנותק מהיוםיום.אני מאוד מנסה להעביר לילדים שלי את היופי שחווים בהגעה מאומצת ליעד ע”פ להגיע עם האוטו ולרדת לצלם/לראות. יכולים להיות שני מקומות מדהימים, אבל יש משהו בדרך ההגעה שמשאיר יותר חוויה משמעותית. לא אומר שהצלחתי בכך כמו שרציתי, אבל אני אזקוף לזכותם שהם לא סרבנים או מקטרים, אפילו אם בשבילם זו פשוט פעילות שונה מהרגיל….
-
ואם כבר ציינו גיל מתגבר וכושר מתכלה כמשהו שלא צריך להגביל- אני בהחלט יכול להעיד מניסיוני האישי שאכן פרמטרים אלו לא צריכים להיות שיקול מגביל. לעיתים הם רק מחייבים קצת יותר התכוננות לפני…. -
-
-
'כושר מתכלה'? אולי פשוט קצת קשה יותר לשמור עליו.
מכיר אדם שהתחיל לרכוב על אופניים (והכוונה לא רק לכלבו בקיבוץ) אחרי גיל 60, ואחרי שנתיים וחצי הוריד 30 קילו וורכב מטולה-אילת בשלושה ימים, 200 ק'מ כל יום.
אבל מסכים שצריך להתכונן, ולהיות מוכנים למסלול שבניתם לעצמכם (גם אם ההתבוננות מינימלית, למסלול 'פשוט).
ד'א, נזכרתי בסיפור-
טיילתי בטרק למחנה הבסיס של האברסט בשלישייה, כשאחד היה מטכליסט לשעבר. בהרבה מקומות בנפאל אין כבישים, ומעבירים סחורות ע'י סבלים. במקטע מסוים היינו בקצב של שיירות סבלים, עם נקודות עצירה דומות. כשביררנו אז אמרו לנו שכל אחד מהסבלים סוחב 40 קילו. בנקודת מנוחה המטכליסט לשעבר אומר 'מה, בצבא סחבנו ככה, אני רוצה לנסות!' נתן לי מצלמה, ביקש רשות מהסבלים וניגש לאחד המשאות. הצליח בקושי לחכות לצילום, עם ה40 קילו של הסבלים על הגב. איפה הסבלים שעושים את זה לפרנסה, ואיפה אנחנו, שעושים טרק פעם ב...
-
-
-
-
@aljaje אמר:
תמצא בשני
מודה שיש חסרונות בבלוגים שלי! אני מנסה להשתפר אבל בסופו של דבר אני לא כותבת מקצועית והסגנון שלי באופן טבעי יותר חווייתי.
ספציפית לגבי זמנים: נקודה חלשה אצלי. ניסיתי ואני מנסה לעקוב אבל לעיתים קרובות… מאבדת תחושת זמן כשאני בשטח.
בדכ אני כותבת בערך מתי יצאתי לדרך ומתי סיימתי הליכה ואם היו הפסקות משמעותיות. אבל לפעמים אני באמת לא יודעת בדיוק…
ובכל מקרה זה נתון מאוד אישי. כפי שכבר עלה פה – אני יכולה להטעות באותה מידה שני יכולה לסייע כשאני מפרסמת זמנים. כי יש מי שילכו משמעותית יותר מהר ממני ויש מי שילכו הרבה יותר לאט…
מה עם עוד חברות וחברים שחששו לצאת לבד והתגברו על זה?
עצות? רעיונות? ואיך אתם עושים את זה? או שלא...
-
הטרק שהתבטל לי השנה, לפירינאים, היה אמור להיות לבד.
אמנם טיילתי לאחר הצבא חלק מהזמן (חודשיים) לבד, ואמנם הייתי בסופי שבוע מטעם העבודה, שבהם טיילתי לבד, ועם זאת, המחשבה של להיות שבוע שלם לבד, כולל טיסות, כולל נסיעות, כולל הרבה הליכה – לבד – העלתה בי חשש.
פחות מהעניין הבטיחותי – לזה יש פתרונות. טלפון לוויני (בעיני – חובה עבור מי שמטייל לבד), לקיחת ציוד איכותי – ובמיוחד נעליים, שכמיית הגנה מקור וכדומה.
יתר מהעניין החברתי – זה בעצם להיות רק עם עצמי, המחשבות שלי, ההנאות והתסכולים ובלי שיש את מי לשתף.
בארץ אני מטייל בתקופה האחרונה לא מעט. לעיתים לבד. לרוב – מאוד נהנה. אני לא יודע אם זה מדד לשבוע שלם ואינטנסיבי לבד, אבל היי, אם לא מנסים, לא יודעים. מקווה שאוכל להתנסות בשנה הבאה
-
-
איך מתגברים ? לא בטוח, אבל
ב 2009 רציתי לטוס, בדיוק התפטרתי והייתי לפני התחלת עבודה אחרת
חפשתי פרטנרים, קשה למצוא, וגם אם מוצאים, לך תדע איך זה ינגן ביחד…
פשוט אזרתי אומץ וטסתי לבד לגאורגיה, היה נפלא.
בחלק מהזמן טיילתי עם ישראלים אחרים שפגשתי או הונגרי אחד, והחלק הכי כיפי היה דוקא לבד – בקצב שלך, בזמן שלך, והבונוס: אנשים מקומיים מרגישים הרבה יותר בנוח לגשת אליך, לדבר איתך.
וככה מצאתי את עצמי, מטייל לבד ביער לגודחי, ופוגש ריינג׳ר, שהציע לי מהוודקה הגאורגית שלו. יושבים חצי שעה על השק״ש שלו ומדברים...
-
@IO אמר:
אנסה לשפר את זה בעתיד איכשהו. תודה למי שהעיר (לא רוצה לציין שם, הודתי גם בפרטי).
אולי פשוט תוסיפי בכותרת ובתגית שם מדינה+אזור. זה גם קל לערוך בדיעבד.
-
@dinz אמר:
לצערי בן זוגי ממש לא בקטע של טרקים, אני מנסה לחלום שאי פעם אקבל את האומץ ללכת לבד… הפחד העיקרי שלי הוא שאפצע ולא יהיה מי שיעזור, את דווקא מדברת על כך בבלוגים ומאד מעניין אותי לקרוא על זה. לא יודעת אם יש בי את היכולת להתחבר כמוך לאנשים אחרים שאינני מכירה.
הנה כמה רעיונות איך לבצע את זה, כי גם אני בזמנו רציתי לנסות טרקים ואף אחד מסביב לא היה מעוניין להצטרף:
למצוא שותפים מראש. להפיץ קודם כל בקרב חברים+משפחה, ואחר כך אולי באינטרנט (כן חשוב להכיר קצת לפני את מי שיוצאים איתו).לבחור בהתחלה טרק קל – למשל יום אחד או יומיים, ואם רואים שזה מסתדר ומתאים, יוצאים לאחד ארוך יותר בקצת וכך הלאה. אולי אפילו הבן זוג יסכים לטרק של יום לניסיון או ליומיים עם הקלות כמו בסעיף הבא שישולב בטיול שלם ללא טרקים ביעד הבא שלכם (לא קשה למצוא גיחות כאלו מערים באירופה למשל).
החלק הכי קשה בעיניי זה הסחיבה של תרמיל גדול, ויש כאלו שחוששים מקמפינג בשטח, אבל אפשר לעקוף את שני אלו: לבחור מסלול עם בקתות עם מיטות, יש גם מקומות בעולם שאפילו אפשר לקנות בהן ארוחות – זה נוח ללינה, וחוסך המון ציוד. כשאין קמפינג לא צריך אוהל, כשיש ארוחות לא צריך ציוד בישול, אם יש מים לאורך הטרק לא צריך לסחוב משקל רב של מים. יש גם מסלולים שבהם אפשר לשלוח את הציוד ליעד הבא. בבקתות גם לפעמים נוצר הוויי ומכירים אנשים.אני גם חששתי לצאת לבד כשלא היה לי למי להצטרף, אבל להפתעתי זה עבד יפה: בכמה מקרים בלילה-שניים קודם ישנתי בגסטהאוס או באכסניית תרמילאים (יש בהן גם חדרים פרטיים וחלק ממש מעולות, תלוי במדינה) ושם פגשתי חבר’ה שיצאו לאותו טרק. או שבחרנו ללכת ביחד, או שהלכנו על שיטה מאוד מוצלחת בעיניי שיוצאים בבוקר ביחד, כל אחד הולך בקצב שלו לפי מה שמתאים לו (שזה מעולה למי שרוצה ללכת לאט או למי שרץ מהר במיוחד), ואז בערב נפגשים שוב בבקתה לארוחה משותפת או קובעים איפשהו במסלול למסלולי צד/תצפית שקיעה או זריחה. פטנט אחר, לצאת לטרק מאוד פופולרי – למשל, הייתי בכמה טרקים בניו זילנד שאין סיכוי להיפצע שם ואין מי שיעזור, כי כל 20 דקות מקסימום יעבור שם מישהו.
-
מוסיף קצת – יש גם לא מעט טרקים “למפונקים” – בהם בכל יום ישנים בצימרים (B&B), עם מיטה זוגית, ארוחת ערב ובוקר
ויש לא מעט טרקים שבהם לא צריך לסחוב תיקים , אלא חברה לוקחת את התיק בבוקר ומעבירה למקום השינה הבא שלך.
כלומר – הליכה נטו.
-
@keves160 אמר:
@IO אמר:
אנסה לשפר את זה בעתיד איכשהו. תודה למי שהעיר (לא רוצה לציין שם, הודתי גם בפרטי).
אולי פשוט תוסיפי בכותרת ובתגית שם מדינה+אזור. זה גם קל לערוך בדיעבד.
יש בתגיות אבל בשביל לראות את התגיות צריך לבחור את הקבןצה/פוסט…
לא רואים את זה מבחוץ.
לגבי הוספה בשם – בדיוק מה שחשבתי. זה לא אידאלי כי זה מאוד מעריך את הכותרת – אבל חשבתי לעשות את זה בקצרה. כרגע יש לי בעיית עריכה בבלוג, פניתי לתמיכה של האתר ואעשה את זה בהמשך. תודה! @keves160 -
יש לי רעיונות כמעט לכל סוגי הטרקים – כאלו שהלכתי, כאלו שאני חולמת ללכת וכאלו ש״סתם״ שמעתי עליהם/למדתי אותם.
הלכתי גם מסלולים עם כל הציוד על הגב, אפס מקומות לינה בדרך ואספקה רק כל כמה ימים (גם 6 או 7)
וגם מסלולים שבהם עוברים כל יום בכפר/עיירה ואפשר ללון אפילו במלונות – וגם לא צריך לסחוב כמעט כלום על הגב (יש העברות)
וכמובן – כמה סוגי טרקים ״באמצע״
כמה רעיונות שפציפיים בצד ה״מפונק״ : South West Coast Path באנגליה וגם West Highland Way בסקוטלנד (מבין אלו שהלכתי) וכמובן כמה וכמה ממסלולי ה – Camino de Santiago (שלא הלכתי אבל אני קצת מכירה) – כולם מתאימים מאוד למתחילים ולמי שהולך לבד מכל הבחינות.
* הערה: זה שאני הלכתי את 2 הראשונים עם אוהל – ממש לא אומר שזו הדרך היחידה (אני מציינת את זה בבלוג שלי וחשוב להבין את זה)!!!camping on the SWCP
spoiled for choice – my room in an Inn (above a pub) on the SWCP
wild camping on the WHW
hotel anyone? the famous Kings House Hotel on the WHW
